המוסד ביטוח לאומי נ' אלקטרה מעליות בע"מ - פסקדין

פסק דין

תביעת שיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 [להלן – "חוק המל"ל"]. התביעה הוגשה תחילה על סך 312,107 ₪. בסיכומים צומצם סכומה והועמד על 127,323 ₪.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

תאונת עבודה

1. חברת א. דורי בע"מ שימשה כקבלן ראשי באתר בנייה ובבניין "ניו סיטי טאוואר" ברמת גן [להלן – "הבניין" ו - "קבלן ראשי" או "דורי"]. הנתבעת כאן [להלן – "אלקטרה"] עבדה מול דורי כקבלן משנה להתקנת מעליות בבניין. אלקטרה שכרה את שירותי גולזרי ישראל הובלות ומנופים בע"מ [להלן – "יולזרי" או "המעבידה"] על מנת לבצע עבורה חלק מהעבודות. ואילו יולזרי העסיקה לביצוע זה פועלים ובכללם את מר רחמין חיימוב [להלן – "חיימוב" או "הניזוק"].

2. תפקידו של חיימוב היה לשנע חלקי מעליות בבניין. או במילים פשוטות, להעביר או להעלות ידנית ורגלית חלקי מעליות בין קומותיו השונות של הבניין.

3. יום 7.9.99 היה יום עבודה רגיל עבור חיימוב. הוא ביצע את עבודתו ואת תפקידו כסדרם. לקראת סיומו של יום העבודה, בסביבות השעה 16.00, נדרש על ידי דוד יולזרי, אחיו של ישראל יולזרי ונציג המעבידה [להלן – "דוד יולזרי"] לרדת מקומה 30 לקומה 29 בבניין, על מנת לבדוק הימצאו של פס ברזל כלשהו. הוא החל לרדת במדרגות הפנימיות בין שתי הקומות כשבמקום שוררת חשיכה. דוד יולזרי, שירד לפניו במדרגות החשוכות, לא סיפק לו פנס או אמצעי תאורה אחר. חיימוב מעד, נפל ונגרמו לו נזקי גוף [להלן – "התאונה"].

4. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדות נפגעי עבודה קבעו לחיימוב נכות צמיתה בשיעור של 30% ובהתאם שילם וישלם לו המל"ל תגמולים בסך – 312,107 ₪, נכון ליום הגשת התביעה שלפניי.

תביעת הנזיקין של חיימוב – ת.א. 103974/01

5. חיימוב לא הסתפק בתגמולי המל"ל והגיש תביעת נזיקין נגד המעבידה יולזרי, המבטחת שלה ואלקטרה. המעבידה והמבטחת התגוננו ושלחו הודעה לצד שלישי לקבלן הראשי, דורי [להלן – "תביעת חיימוב"]. מומחה בית המשפט בתביעת חיימוב לא התרשם מקביעות הנכות של וועדות נפגעי עבודה והעמיד את נכותו הצמיתה של חיימוב על 5% בלבד.

6. טרם ניתן פסק דין בתביעת חיימוב, הגיש המל"ל את תביעתו שלפניי ועל מלוא סכום התגמולים. בהיותו "משבב", נכנס המל"ל בנעלי חיימוב אך גם בנעלי המעבידה. לשם כך יש לקבוע קביעות בעניין חלוקת אחריות, אם בכלל, בין המעבידה לבין אלקטרה. הדיון בתביעה עוכב לבקשת הצדדים, עד לאחר מתן פסק דין בתביעת חיימוב.

7. ביום 13.10.06 ניתן פסק הדין המקורי בתביעת חיימוב. כב' השופט קידר מצא כי קמה כלפי חיימוב אחריות של הנתבעות וצד שלישי "ביחד ולחוד": אחריות המעבידה יולזרי מבוססת על אי הנהגת שיטת עבודה בטוחה ואי אספקת כלי עבודה מתאימים [פנס ראש]; אחריות אלקטרה מבוססת היעדר פיקוח על מפקח עבודה שמינתה, נציג דורי. ואחריות דורי מבוססת על היעדר בדיקה של נושא התאורה ואי נקיטה באמצעים מונעי גניבה של נורות. השופט העמיד את נזקו על 127,323 ₪ [להלן – "הנזק האמיתי"]. אלא לאור תגמולי המל"ל, שהוערכו אז ב - 306,372 ₪, קבע כי הפיצוי "נבלע" ודחה את התביעה.

8. לאחר מכן, ביום 25.4.07, תיקן את פסק הדין במובן זה שחיימוב יקבל מהמעבידה יולזרי ומאלקטרה בכל מקרה 25% מסכום הנזק שנפסק, הכל לפי סעיף 330 [ג] לחוק המל"ל [להלן – "פסק הדין בתביעת חיימוב"].

9. ביום 16.5.07 הודיעה ב"כ אלקטרה בתביעה שלפניי כי בכוונתה לערער על פסק הדין בתביעת חיימוב "גם לעניין חלוקת האחריות". החלטתי לעכב את הדיון בתביעה עד לקבלת פסק הדין שבערעור.

10. על אף ההודעה, נמנעה אלקטרה מהגשת ערעור ודווקא המעבידה היא זו שערערה לבית המשפט המחוזי על חיובה לפי סעיף 330 הנ"ל [ע"א 2918/07]. אלקטרה הסכימה עם טענת המעבידה וכבר ביום 3.7.07, עוד בטרם נדון הערעור, שילמה לחיימוב את אותם 25%, בסך 32,126 ₪ והצהירה כי לא תחזור על המעבידה וכי אין לה זכות כזו. וכך אישרה ערכאת הערעור כי הערעור התייתר.

11. אך הפרשה המשיכה להתגלגל, שכן פסק הדין בתביעת חיימוב שתק ולא קבע ממצאים כלשהם בעניין חלוקת אחריות בין שלושת הגורמים: המעבידה יולזרי, אלקטרה ודורי. למעבידה לא היה אינטרס לערער על "שתיקה" זו שכן אלקטרה היא זו שנשאה כאמור במלוא אותם 25% שנפסקו לחיימוב והיא אינה חשופה על פי הדין לתביעת שיבוב של המל"ל. דורי אף היא לא ערערה ומאותן סיבות. אלקטרה לעומתה, כן הייתה בעלת אינטרס לערער, אך היא לא עשתה כן ופסק הדין הפך לחלוט. המל"ל לא ראה לתקן את תביעתו ולצרף את דורי כנתבע, על אף שהשופט קידר חייב אותו "ביחד ולחוד" עם יתר הנתבעות.

12. בשלב זה "התעוררו" הצדדים לתביעת השיבוב והחל הגלגול הנוכחי של הפרשה. המל"ל התעלם מקביעת הנזק האמיתי בתביעת חיימוב [127,323 ₪] ועמד על דרישתו לקבלת מלוא התגמולים ששילם וישלם לפי קביעת הוועדות ועד לסך של 312,107 ₪. אלקטרה התנגדה לדרישת המל"ל מתחילתה ועד סופה. הצדדים לא נחו ולא שקטו עד אשר מיצו כל אפשרות להקצין את עמדותיהם: המל"ל ניסה לחסום את אלקטרה בהגנתה מכוח טענה של מעשה בית דין ולשיטתו, מכוח החיוב הסולידארי בפסק הדין בתביעת חיימוב, היא חבה כלפיו חבות מלאה. אלקטרה מצידה התגוננה וניסתה לפרוס יריעה רחבה ביותר, למעשה הזמינה את בית המשפט לדון פעם נוספת בכל אותם עניינים שנדונו כבר בפסק הדין בתביעת חיימוב ואשר עליהם לא ערערה. ניסיונות הפישור של בית המשפט עלו בתוהו.

החלטת ביניים מיום 20.1.09 וגידור המחלוקות

13. בהחלטתי מיום 20.1.09, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיני זה, קבעתי כי פסק הדין בתביעת חיימוב משתיק את שני הצדדים מלטעון כלפי שיעור נזקו של חיימוב, משתיק את אלקטרה מלטעון כלפי עצם אחריותה, אך אינו משתיק אותה מלטעון כלפי שיעור אחריותה, ואפנה לסעיף 17 להחלטה:

"פלוגתא בדבר שיעור האחריות של המשיבה [אלקטרה, י.ה.], לא נדונה ולא הוכרעה במסגרת פסק הדין ולכן לא מוצתה זכות ההתדיינות של המשיבה בהתדיינות הקודמת. על כן יש להכריע בחלוקה הפנימית ביחס לשיעור הנזק [שנפסק ומחייב גם בהליך זה] בין המשיבה לבין המעבידה, כמו גם המבקש [המל"ל, י.ה.], הבא כמבטח על פי דין גם בנעלי המעבידה".